פרק 3: האקתונים פיצות ומה שבינהם

מהנדס אחד ישב יומיים על רעיון שאף אחד לא ביקש ממנו, ובנה tile server שיגיש דאטה על גבי מפות. מה שהחברה ניסתה להשיג שנתיים, הוא סגר בהאקתון אחד. זו לא אנקדוטה חמודה, זו הסיבה שהאקתונים הם אחד הכלים הכי חסכוניים לחדשנות שיש למחלקת פיתוח. בפרק הזה שחר פורק את כל המכניקה: מה ההבדל בין האקתון פנימי לחיצוני, איך משכנעים CTO לשרוף יום עבודה של כל החברה, ואיך מריצים את זה בלי לבזבז חצי יום רק על חלוקה לצוותים. הכל מהניסיון שלו בברזומטר וב-Actifence, כולל הפעמים שזה עבד, והפעמים שזה קצת חרבן.

שני סוגי האקתונים: מי מארגן ולמי זה מיועד

הבחנה ראשונה שכדאי לעשות: יש האקתון חיצוני שחברה מארגנת לקהל הרחב, ויש האקתון פנימי שאתם מריצים בתוך מקום העבודה. שחר השתתף בהאקתון קורונה מבית מיקרוסופט במאי 2020, בזמן שהעולם נסגר. הכל רץ מהבית, אבל מיקרוסופט לא זרקו אנשים למים - הם פתחו קבוצה ב-Teams, שלחו טיזרים ומשימות בילד-אפ עוד לפני שההאקתון התחיל, ויצרו engagement גבוה עוד לפני שורת הקוד הראשונה.

הצוות של שחר בנה בוט בשם Happy Air Bots שמדבר עם אנשים מבוגרים בבידוד, שואל לשלומם ואפילו מספר בדיחות דרך API של צ'אק נוריס. הם שילבו natural language processing כדי לזהות אם המשתמש שמח, עצוב או ציני, השתמשו ב-twilio לשליחת הודעות, והתעקשו על CICD מהיום הראשון. התוצאה: מקום רביעי או חמישי מתוך כ-12 קבוצות. פרס לא היה, פיצות הביתה כן. הפואנטה - באירוע חיצוני מגיעים לבד או עם חבר, מתחלקים לצוותים לפי pitch של רעיונות, ולוקחים אנשים מדיסציפלינות שונות: מעצב, מפתח backend, מפתח frontend. לרוב יש מנטורים שתפקידם לשאול את השאלות הקשות ולמנוע מהצוות להתבדר מהמסלול.

הראיה שזה עובד: מ-POC לפיצ'ר בחנות של גוגל

כאן נכנס החלק שהופך את כל הדיון מ"כיף" ל"שווה כסף". ההאקתון הראשון של שחר בברזומטר היה יום אחד בלבד. הוא פיתח תוסף Chrome, שטוט של האקתון, כי זה מה שבער בו. אנשים בארגון עפו על זה, התחילו להשתמש, וזה הפך לפיצ'ר בחנות הראשית של גוגל באירופה. מ-side project של יום.

וזה רק המשל. באחד ההאקתונים רצו לבדוק קורלציה בין זיהום אוויר לתחבורה, אבל לא היה דאטה על טראפיק. שקד, אחת מהמדעניות, זרקה רעיון: לחלץ את המידע מתוך תמונות. ככל שיש יותר פיקסלים אדומים בתמונת מפה של גוגל, כך יש שם יותר עומס תנועה. המפתחים רק היו צריכים לממש. שחר מנסח את זה חד:

מה שהוא עשה ביומיים, אנחנו הצלחנו לעשות במשך שנתיים.

הדוגמה הכי טרייה היא מ-Actifence, חברת הסייבר שבה הוא עובד היום. לאנליסטים יש טבלאות מודרציה ארוכות אינסופיות שיוצרות עומס קוגניטיבי כבד. בהאקתון הצוות בנה Zen Mode: כפתור שמציג פריט בודד אחד על המסך בכל רגע, בדיוק כמו תוסף שמעיף את כל ה-UI ומשאיר אותך רק עם התוכן. הם סידרו את השדות הכי חשובים למעלה, צבעו לינק אופליין באדום ולינק תקין בירוק. גרפית זה לא היה עיצוב מרהיב, אבל התפוקה של האנליסטים עלתה ב-20-30 אחוז. הכל ביומיים.

איך משכנעים את ההנהלה לשרוף יום עבודה

נדבר תכלס. האקתון של יומיים לכל צוות הפיתוח הוא עלות אלטרנטיבית גבוהה, ולא בטוח שהיא תחזיר את עצמה. שחר לא מוכר אשליות. הטיעון שעבד לו בברזומטר היה פשוט: גוגל עושים את זה. הם הביאו את זה ל-CTO, הוא התלהב, והתחילו מפיילוט של יום אחד. כשראו שיום לא מספיק - עברו ליומיים, ופתאום היה capacity לדברים משמעותיים.

הפיץ' להנהלה נשען על שלוש נקודות שכל אחת עומדת בפני עצמה: bonding בין אנשים שלא עובדים יחד ביום-יום, developer happiness, והסיכוי שמ-POC אקראי יצא משהו שמשנה את מפת הדרכים של המוצר. השאלה הפתוחה היא כמה חופש לתת. שחר מודה שהאילוצים דווקא עוזרים - כשמכוונים את הרעיונות לכיוון המוצר, מקבלים פתרונות טיפה שונים אבל רלוונטיים. בברזומטר בדקו דברים סביב זיהום אוויר, ישיר או עקיף. וגם marketing נהנו: ביקשו כלים, קיבלו אוטומציות.

הערך שלא מדברים עליו מספיק: bonding וחיבור למוצר

מעבר לתוצרים, יש כאן משהו שקשה לכמת. ביום-יום מפתח עובד בעיקר עם הצוות שלו. בהאקתון האחרון שחר ישב עם מפתח חדש שרק הצטרף ועם שני אנשי QA, והם הרימו יחד את כל הדבר ביומיים. הערבוב בין הצוותים הוא לא באג, הוא הפיצ'ר. שחר בונה את זה בכוונה.

וזה מתחבר לנקודה עמוקה יותר: הקשר של המפתח למוצר. הרבה פעמים הקשר הזה חלש, וזו בעיה. שחר לא רואה מפתחים כשכירי חרב אלא כשחקני נשמה, והאקתון הוא דרך לחזק את החיבור הזה. אנשים שאכפת להם מהמוצר נותנים את הלב. אנשי QA שהשתתפו ב-Actifence הביאו ערך אמיתי - בדקו את הפיצ'ר תוך כדי פיתוח וחשבו על edge cases שמפתח מפספס. אנשי product לא תמיד השתתפו, ובברזומטר, כשכן, הם הביאו נקודת מבט מוצרית ששחרה מפתחים מהצורך לקבל לבד החלטות מוצריות ופינתה להם זמן לפתח.

איך מריצים האקתון שלא מתפוצץ

הטעות הכי נפוצה: להגיע בבוקר ולהכריז "מתחילים האקתון". שחר עשה את זה, וזה חרבן. עד 12 בצהריים אנשים רק מתחלקים לקבוצות ומנסים להבין את הרעיון, בשעתיים מתחילים לכתוב שורת קוד ראשונה, וכבר איבדת חצי יום מתוך יומיים. הפתרון: שבועיים לפני, פותחים Google Forms ומפמפמים לאנשים לזרוק רעיונות. אין רעיון טוב או רע, פשוט צוברים ארגז. שבוע לפני מציגים הכל ומצביעים, וכך מגיעים ליום ההאקתון עם רשימה מדורגת ומוכנה.

עוד כמה כללי אצבע מהניסיון: לא כולם חייבים להשתתף, ואף אחד לא מכריח. מי שמעדיף להמשיך לעבוד רגיל - יכול, אבל שחר מודה שיש לזה "ריח מסריח" קטן. לילה לבן הוא לא חובה מנטורית, פשוט כיף שיוצר תחושת יחד, אם כי אחרי 24 שעות רצופות גם הקוד וגם אתם נראים בהתאם. ואל תשכחו את הסוף: ב-Actifence עשו demo day שבו כל אחד הציג את מה שבנה, וכל החברה הצביעה - קול אחד לכל אדם, מנכ"ל כמו כולם. היו פרסים גם על השימושיות וגם על חביב הקהל.

השורה התחתונה

• האקתון הוא הדרך הכי זולה לגלות שמ-POC של יומיים יוצא פיצ'ר שמשנה את המוצר. שאלו את ה-tile server ואת תוסף ה-Chrome שהגיע לחנות של גוגל.
• הכינו רעיונות שבועיים מראש דרך Google Forms והצבעה. להתחיל לחשוב בבוקר של ההאקתון זה לשרוף חצי יום.
• הפיץ' להנהלה: bonding, developer happiness, וסיכוי לחדשנות. "גוגל עושים את זה" זה טיעון לגיטימי.
• ערבבו צוותים. הערך הכי גדול הוא לעבוד עם אנשים שלא פוגשים ביום-יום, כולל QA שתופס edge cases.
• אל תכריחו אף אחד להשתתף, אבל סגרו ב-demo day עם הצבעה של כל החברה.
• אילוצים סביב המוצר לא מגבילים, הם מכוונים לפתרונות רלוונטיים שדווקא יוצאים קצת מהקופסה.